במהלך לימודיי באוניברסיטת אריאל עברתי דירה מכוכב השחר לאריאל. כמו תמיד, אביתר היה החבר הראשון שקפץ על לעזור. יצאנו מבנימין בשעה 00:00 בלילה, והגענו לכוכב השחר. העמסנו את כל הדברים על העגלה בשקט, כמה שניתן היה להיות בשקט כשאביתר נמצא בסביבה 🙂
היו המון חפצים להעמיס, אבל אביתר אלוף בלארגן מקום, אפילו כשנראה שאין. הוא הצליח להעמיס את כל הבית.
יצאנו מכוכב השחר בסביבות 3:00 לפנות בוקר. כמובן, כל הדרך אנחנו מדברים וצוחקים. באחד העיקולים בכביש האוטו לא הצליח לעלות. הייתי בלחץ וחששתי שנאלץ להישאר עד אור הבוקר, כשיבואו לגרור אותנו. שאלתי ”איך נצליח?” וממש התייאשתי. אבל אביתר הוא לא אדם שמתייאש. הוא אומר לי ”יאללה, תנסה שוב”. ניסינו שוב ושוב, ולבסוף הצלחנו.
בעלייה לעיר אריאל, אחד הארונות מפלסטיק נפל מהעגלה, ושוב נלחצתי. אביתר, כהרגלו, אמר לי ”עזוב אותך שטויות, מכמה שריטות על הארון – אף אחד לא מת”, ואני זורם איתו וממשיך.
הגענו לאריאל בסביבות 4:30, ובעל הדירה לא השאיר לנו מפתח כפי שסוכם.
אני כבר הייתי עצבני ורציתי להתקשר אליו, אבל אביתר מרגיע אותי ואומר לי ”כנראה היה לו משהו דחוף, הוא לא עשה זאת בכוונה. בוא נחכה לבוקר ונתקשר אליו”. ישנו באוטו. אביתר קם להתפלל שחרית ואני נשארתי לישון.
אביתר חזר מהתפילה, עבר במאפייה, קנה קפה ומאפה, העיר אותי בחיוך ואמר: ”יאללה, פורקים את העגלה לתוך הבית”. סידרנו את הבית והמשכנו הלאה.
זה סיפור אחד מיני רבים שבהם אביתר היה שם כדי לעזור לכל חבר או משפחה – בין אם הכיר אותו יותר, ובין אם הכיר פחות, לו זה לא היה משנה. הוא תמיד היה שם, עם חיוך, רק כדי לעזור.
// יאיר לביא, חבר ולוחם עם אביתר בצוות